מה גורם לדלקת מפרקים שגרונתית?

למרות המחקרים הרבים והמקיפים בנושא דלקת המפרקים השגרונתית, גורם המחלה אינו ברור עדיין.

מחקרים במשפחות הראו שהנטייה למחלה היא תורשתית. עם זאת, דלקת מפרקים שגרונתית אינה מתפתחת אצל כל אדם בעל נטייה מוקדמת לחלות בה. חוקרים סבורים שיש גורמים מעוררים חיצוניים, כמו חיידקים או נגיפים (וירוסים) וכן עישון, הגורמים להתחלת דלקת מפרקים שגרונתית.

מערכת החיסון של חולים בדלקת מפרקים שגרונתית תוקפת בטעות את סחוסי המפרקים של הגוף עצמו. הדבר מעלה את שאלת הביצה והתרנגולת, מה קדם למה? האם התגובה החיסונית המכוונת למטרה הלא הנכונה, המתרחשת בדלקת מפרקים שגרונתית, היא הכוח המניע את הרס הסחוס, או שהיא פשוט תגובה על רקמה שכבר נהרסה (מסיבות אחרות)? ראוי לציין שהדלקת מתחילה בקרום הסינוביאלי ולאחר מכן מתפשטת לאזורים אחרים של המפרק. הדלקת הכרונית מובילה ליצירת רקמה (סינוביאלית) חודרנית והרסנית הנקראת פאנוּס (pannus).

חלק מתאי מערכת החיסון אשר נמצאים במפרק משחקים תפקיד בהתפתחות הדלקת כגון: מקרופאגים, לימפוציטים B וציטוקינים.

לימפוציטים מסוג B  

לימפוציטים מסוג B (תאי B) הנם סוג של תאי דם לבנים הנוצרים במח העצם ואחראים ליצירת נוגדנים. חלקם של תאי ה B בהתפתחות דלקת מפרקים שגרונתית עדיין לא אופיין לגמרי. ואולם, יש כמה מנגנונים אפשריים שבהם עשויים תאי B להשתתף בתהליך המחלה.

במצב תקין, משימתם העיקרית של תאי B היא לייצר נוגדנים כנגד גורמים זרים בכמויות גדולות. במצב הלא תקין המאפיין דלקת מפרקים שגרונתית, משתחררת כמות גדולה של נוגדן עצמי, נוגדן המופעל נגד הגוף והמפרקים, הנקרא "הגורם השגרוני" (RF – rheumatoid factor). הנוגדן העצמי מעורר את התהליך הדלקתי במפרקים אשר בסופו של דבר מוביל לנזק למפרק התקין.

ציטוקינים

תאי ה-B, שהינם חלק מרכזי במערכת החיסון של הגוף, מפרישים חומרים הנקראים ציטוקינים. ציטוקינים (Cytokines) הם חלבונים קטנים המשמשים לתקשורת בין תאי החיסון לרקמות הגוף השונות. TNF-אלפא, אינטרלוקין-1, אינטרלוקין-6 ואינטרלוקין-10 הם אחדים מהציטוקינים שתאי B מסוגלים לייצר בקרום הסינוביאלי של החולים בדלקת מפרקים שגרונתית. מתוצאות מחקרים עולה שחוסר איזון בין הציטוקינים המחוללים דלקת לבין אלה האחראיים לתפקוד בריא של מערכת החיסון ממלא תפקיד חשוב בהתפתחות דלקת מפרקים שגרונתית.

התברר שאינטרלוקין-6 ממלא תפקיד מרכזי בהתפתחות המחלה. מחקרים אישרו שבמפרקים של חולי דלקת מפרקים שגרונתית, ובייחוד בקרום הסינוביאלי, נוצרות כמויות גדולות במיוחד של אינטרלוקין-6. הרמות הגבוהות של אינטרלוקין-6 ושל הקולטן שלו (IL-6R) תורמות לדלקת, לנפיחות, לנזק ולהרס במפרקים, הקשורים לדלקת מפרקים שגרונתית. נמצא גם קשר בין ריכוזים גבוהים של אינטרלוקין-6 לבין סיבוכים מערכתיים שונים, החל בעייפות וחום ועד מחלת לב וכלי דם ודלדול עצם.