כיצד מאבחנים דלקת מפרקים שגרונתית?

אבחון דלקת מפרקים שגרונתית צריך להתבצע על-ידי רופא ראומטולוג - רופא מומחה למחלות ראומטיות שיוכל לאבחן את המחלה במדויק ולטפל בה. השונות בהופעת התסמינים מקשה על אבחון דלקת מפרקים שגרונתית והבדלתה ממחלות פרקים אחרות. אבחון דלקת מפרקים שגרונתית מבוסס על התסמינים, על ההיסטוריה הרפואית, על הבדיקה הגופנית, על צילום רנטגן ועל בדיקת דם.

ארבעת הבירורים החשובים ביותר הם:

  1. ההיסטוריה הרפואית של החולה
  2. בדיקה גופנית
  3. בדיקות דם
  4. הדמייה באמצעים רדיולוגיים

 

כדי לסווג חולים בדלקת מפרקים שגרונתית קבעה האגודה האמריקאית לריאומטולוגיה (American College of Rheumatology) מספר קריטריונים בשנת 1987, המשמשים כקווים המנחים לאבחון דלקת מפרקים שגרונתית.

קריטריונים לאבחון דלקת מפרקים שגרונתית

אבחנה של דלקת מפרקים שגרונתית נקבעת אם מתקיימים לפחות ארבעה מתוך שבעת הקריטריונים ואם קריטריונים 1-4 קיימים שישה שבועות לפחות:

  1. נוקשות בוקר (במפרקים וסביבם, הנמשכת לפחות שעה אחת לפני השיפור המרבי)
  2. נוכחות דלקת בלפחות שלושה מהמפרקים הבאים: מפרקי האצבעות של כפות הידיים והרגליים,שורש כף היד, מרפק, ברך.
  3. דלקת בשורש כף יד, במפרק MCP או במפרק הבין-גלילי הקריבני
  4. מעורבות סימטרית של המפרקים
  5. קשרירים שגרוניים (nodulesrheumatoid): קשרירים תת-עוריים, מעל בליטות גרמיות או על פני השטח של מיישרי האצבעות בסמוך למפרקים נגועים.
  6. נוכחות של גורם שגרוני (rheumatoid factor) בבדיקת דם, המופיע בפחות מ-5% מבין נבדקי ביקורת בריאים
  7. שינויים רנטגניים האופייניים לדלקת מפרקים שגרונתית בצילום רנטגן אחורי-קדמי של כף היד ושורש כף היד, החייבים לכלול שחיקה או איבוד סידן חד-משמעי הממוקם במפרקים הנגועים או ניכר במיוחד בסמוך למפרקים אלה

 

ב-2010 פורסמו קריטריונים עדכניים שמאפשרים אבחון דלקת מפרקים שגרונתית בשלב מוקדם של המחלה. במקביל, הקריטריונים מ-1987 נמצאים עדיין בשימוש.

בדיקות דם

בדיקות דם מסייעות באבחון דלקת מפרקים שגרונתית, וגם במעקב אחר התקדמות המחלה. בדיקות אלה עשויות לכלול:

קצב שקיעת תאי הדם האדומים (שקיעת דם): שקיעת דם היא מדד לדלקת ובמקרה של דלקת מפרקים שגרונתית, הערך גבוה מהרגיל.
חלבון מגיב C‏ (CRP): חלבון מגיב C מופרש מהכבד לדם במצב של דלקת. ערך גבוה מעיד על דלקת (הנובעת מזיהום או ממחלות דלקתיות כמו מחלות אוטואימוניות, לרבות דלקת מפרקים שגרונתית).
גורם שגרוני (RF): גורם שגרוני הוא נוגדן המזוהה בבדיקת דם. תוצאה חיובית בבדיקת הגורם השגרוני, בנוסף לממצאים קליניים אופייניים, מאששת את ההנחה שמדובר בדלקת מפרקים שגרונתית.
נוגדנים ל-CCP: בדיקות לגילוי נוגדנים עצמיים בעלי ספציפיות גבוהה לדלקת מפרקים שגרונתית; נוגדנים ל-CCP משמשים לאבחון המחלה (בשלב מוקדם) ולהבחנה בין חולים בדלקת מפרקים שגרונתית לבין חולים במחלות שגרוניות אחרות. מחקרים אחדים מצביעים על כך שנוכחות נוגדנים ל-CCP עשויה להקדים את התסמינים ועשויה לנבא מהלך קשה יותר של המחלה.

הדמיה באמצעים רדיולוגיים

צילום רנטגן הינו בדיקה מקובלת להערכת היקף השינויים האנטומיים בחולים בדלקת מפרקים שגרונתית.

התכונות הרדיוגרפיות של מפרקי כף היד בשלבים המוקדמים של המחלה מאופיינות בנפיחות ברקמה הרכה ובדלדול עצם קל בסמוך למפרקים. שחיקת עצמות אינה נראית בדרך-כלל לעין בחודשים הראשונים לאחר תחילת המחלה.

בעשור האחרון התרחב השימוש ב US לבדיקת חלקם של מפרקים, גידים וקרומי מפרקים בדלקת מפרקים שגרונתית. שיטות אלה עשויות לשפר את הבירור הקליני המוקדם ואת המעקב אחר החולים, מאחר שהן מראות פרטים כמו התעבות הקרום הסינוביאלי אפילו בתוך מפרקי האצבעות.

בדיקת דימות באמצעות MRI רגישה יותר בזיהוי השלבים המוקדמים של דלקת מפרקים שגרונתית.