כיצד מגלים סרטן שד?

בדיקות סקר מאפשרות גילוי מוקדם של סרטן השד. הבדיקות המקובלות הן ממוגרפיה ואולטרה-סאונד, ובמקרים מסוימים גם בדיקת תהודה מגנטית (MRI).

 

נכון להיום, ככל שהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם יותר עולים סיכויי הריפוי, כ-90% מהחולות עשויות להחלים, אם המחלה מתגלה בשלב מוקדם. לכן חשוב להקפיד לערוך את הבדיקות במרווחי זמן קבועים על פי ההמלצות הרפואיות, בהתאם לגיל ולגורמי הסיכון הנוספים הידועים.

בכדי לאפשר אבחון מוקדם ככל האפשר של סרטן השד בנשים, מקובל כיום לערוך בדיקות סקר – בדיקות תקופתיות שתדירותן המומלצת משתנה מאישה לאישה. הבדיקות המקובלות הן ממוגרפיה ואולטרה-סאונד, בהתאם למרקם השד וגיל. לנשים צעירות עם מוטציה בגן BRCA מקובל לבצע גם MRI. בנוסף לבדיקות האבחון כמו ממוגרפיה או אולטרה-סאונד, אבחון סרטן שד עשוי להתבצע גם על ידי בדיקה גופנית עצמונית או על ידי רופא, בדיקת דם או אמצעי דימות שונים.

האבחנה הסופית של סרטן השד נעשית רק לאחר בדיקת מעבדה של דגימת רקמה הבודקת  הימצאות תאים סרטניים בגוש חשוד בשד, בבלוטת לימפה או באיבר מרוחק.

סרטן השד יכול להופיע באופן נדיר גם בגברים. במקרים אלה האבחון נעשה באמצעות ביופסיה. 

דירוג חומרת המחלה

אם אובחן סרטן, יש לקבוע את דירוג חומרת המחלה. הדירוג מתבצע על פי דרגת ההתמיינות של התאים הסרטניים ועל פי שלושה מדדים הנוגעים לגודלו של הגידול ומידת ההתפשטות שלו בגוף (שיטת TNM): גודלו של הגידול (T), מעורבות של בלוטות לימפה (N) וקיום או היעדר גרורות (M).

שלב 0 – המכונה רפואית גם in-situ – הגידול אינו חודרני ומוגבל לשד. בשלב זה אין התפשטות של הגידול לבלוטות הלימפה ולא נשלחו גרורות לאיברים מרוחקים. 

שלב 1 – גידול בגודל של עד 2 ס"מ ללא חדירה לבלוטות הלימפה או עם חדירה קטנה לבלוטות לימפה (עד 2 מ"מ).

שלב 2 – גידול שגודלו עד 5 ס"מ שחדר לבלוטות לימפה בבית השחי או גידול מעל 5 ס"מ ללא מעורבות בלוטות לימפה.

שלב 3 – גידול שגודלו עד 5 ס"מ עם מעורבות בלוטות לימפה בנוסף לבלוטות בבית השחי; גידול שגודלו מעל 5 ס"מ עם מעורבות של בלוטות לימפה בבית השחי; או גידול שהתפשט לדופן בית החזה או לרקמת העור.

שלב 4 – גידול ששלח גרורות לאיברים אחרים בגוף, ברוב המקרים לעצמות, לריאות, לכבד או למוח.

במקרים מסוימים התפשטות הגידול בשד לבלוטות לימפה מאובחנת רק לאחר בדיקה פתולוגית של הרקמה שהוסרה בניתוח.

אבחון חומרת הסכנה במחלה על ידי גורמי חיזוי:

ישנם מספר גורמים העוזרים לרופא המטפל לאבחן את מידת אלימות הגידול ולהעריך את הסיכון להישנות המחלה. אלה נקראים גורמים פרוגנוסטיים (גורמי חיזוי) ועל פיהם מותאם הטיפול הייחודי לכל אישה.

הגורמים הפרוגנוסטיים החשובים ביותר בסרטן השד הם:

מעורבות בלוטות לימפה: אחד האתרים הראשונים אליהם שולח סרטן השד גרורות הן בלוטות הלימפה הנמצאות בבית השחי. בלוטות אלו נבדקות במסגרת הטיפול הראשוני בסרטן השד. פיזור של סרטן השד לבלוטות אלו משמעו שהסכנה להישנות המחלה גדולה יותר. מידת הסיכון לחזרת המחלה תלויה גם במספר הבלוטות הנגועות.

גודל הגידול הראשוני: ככל שהגידול קטן (קוטרו פחות מ-2 ס"מ) בעת גילויו, סיכויי הריפוי טובים יותר והסיכון להישנות קטן יותר.

קולטנים לאסטרוגן (ER) ופרוגסטרון (PR): גידולים המכילים כמות גבוהה של קולטנים אלו לרוב פחות אלימים ומגיבים היטב לטיפול הורמונלי. כ-65% מהגידולים מבטאים ביתר קולטנים אלו. בדיקת מצב הקולטנים היא בדיקת מעבדה פתולוגית המתבצעת על רקמת הגידול.

HER2: זהו אחד מהחלבונים הקשורים לבקרה על חלוקת התא. בחלק מגידולי סרטן השד חל שיבוש בגן האחראי לייצור חלבון ה-HER2, הגורם ליצירת עותקים מרובים מגן זה וכתוצאה מכך נוצרת כמות רבה של החלבון.  מצב זה נקרא "ביטוי יתר" של HER2, והוא גורם לחלוקה מוגברת של התאים הסרטניים. גידולים עם ביטוי יתר של HER2 הם אלימים יותר, והם מהווים כ-15% מהמקרים של סרטן השד. בדיקת מצב ה-HER2 נערכת במעבדה הפתולוגית הקובעת את כמות חלבון HER2 על פני התאים הסרטניים. הבדיקה מבוצעת על רקמת הגידול שהוצאה בעת ביצוע ביופסיה או ניתוח, וניתן לבצעה במרבית בתי החולים בארץ.

טריפל נגטיב: סרטן שד מסוג טריפל נגטיב מאופיין בהיעדר ביטוי יתר של קולטנים לאסטרוגן, לפרוגסטרון ול-HER2 ונחשב לתת הסוג האלים ביותר של סרטן השד. מהווה כ-10% מכלל סרטני השד והוא שכיח יותר בקרב חולות צעירות  לעומת סוגים אחרים של סרטן השד. 

 

נשים שהחלימו מסרטן

לפי הנחיות האגודה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית  (ASCO), המעקב אחר החלמה מסרטן שד צריך לכלול:

ביקור תקופתי אצל אונקולוג / רופא משפחה

מטרת שגרת המעקב היא לאתר בהקדם סימנים אפשריים לחזרת המחלה. בביקור התקופתי לאחר החלמה מסרטן שד מוקדם הרופא ישאל על תלונות חדשות (אם קיימות), וכן יבצע בדיקה גופנית עם תשומת לב מיוחדת לאזורים אליהם סרטן השד נוטה לשלוח גרורות. 

בדיקות דם

לפעמים מבוצעות בדיקות דם הכוללות ספירת דם, הערכת תפקודים ביוכימיים (מלחי הדם, תפקודי כבד וכליות) וכן הערכה של סמני גידול ספציפיים.

ממוגרפיה תקופתית

ביצוע ממוגרפיה / אולטרה-סאונד של השד אחת לשנה, ועל פי המלצת הרופא (אך לא לפני שעברה חצי שנה לפחות מטיפול ההקרנה האחרון).

בדיקות דימות נוספות

על פי תלונות חדשות ואופי הגידול הראשוני יבוצעו גם בדיקות דימות שונות כגון צילום חזה, CT חזה או בטן, מיפוי עצמות ועוד. ידוע כיום כי קיים סיכוי קטן לגלות סרטן שד גרורתי בצילומים ובבדיקות דם בהיעדר תלונות או ממצאים בבדיקה גופנית, ולכן בהיעדר תלונות מכוונות לא מבוצעות בדיקות אלה כבדיקה שגרתית.