מה גורם לדלקת מפרקים שגרונתית?

אילוסטרציה: אישה מעסה את ברכה הכואבת

למרות המחקרים הרבים והמקיפים בנושא דלקת המפרקים השגרונתית, גורם המחלה אינו ברור עדיין.

 

למרות המחקרים הרבים והמקיפים בנושא דלקת המפרקים השגרונתית, גורם המחלה אינו ברור עדיין.

מחקרים הראו שהנטייה למחלה היא תורשתית (כלומר, עוברת מהורה לצאצא), עם זאת, דלקת מפרקים שגרונתית אינה מתפתחת אצל כל אדם בעל נטייה תורשתית לחלות בה. חוקרים סבורים שיש גורמים מעוררים חיצוניים, כמו חיידקים או נגיפים (וירוסים), כמו גם עישון, הגורמים להתפתחות דלקת מפרקים שגרונתית.

מערכת החיסון של חולים בדלקת מפרקים שגרונתית תוקפת בטעות חלקים מן המפרקים בגוף. המחלה מתחילה בקרום הסינוביאלי ולאחר מכן מתפשטת לאזורים אחרים של המפרק. הדלקת הכרונית מובילה ליצירת רקמה סינוביאלית חודרנית והרסנית הנקראת פאנוּס  (pannus).

 

תפקידה של מערכת החיסון במחלה

לימפוציטים מסוג B  (תאי B)

לימפוציטים מסוג B הם סוג של תאי דם לבנים הנוצרים במח העצם והם אחראים ליצירת נוגדנים. במצב תקין, משימתם העיקרית של תאי B היא לייצר נוגדנים כנגד גורמים זרים בכמויות גדולות. במצב לא תקין המאפיין דלקת מפרקים שגרונתית, משתחררת כמות גדולה של נוגדן עצמי המופעל נגד הגוף והמפרקים. נוגדן זה נקרא "הגורם השגרוני" (RF – rheumatoid factor). הנוגדן העצמי מעורר את התהליך הדלקתי במפרקים אשר בסופו של דבר מוביל לנזק למפרק התקין. תפקידם של תאי ה-B בהתפתחות דלקת מפרקים שגרונתית עדיין נחקר. 

 

ציטוקינים

תאי מערכת החיסון השונים, כולל תאי B ומקרופאגים, מפרישים חלבונים הנקראים ציטוקינים, שחלקם מעודדים דלקת וחלקם בולמים אותה. לחוסר איזון בין הציטוקינים הללו יש תפקיד מרכזי בהתפתחות דלקת מפרקים שגרונתית. בין  הציטוקינים המעורבים בהתפתחות התהליך הדלקתי בדלקת מפרקים שגרונתית ניתן למנות את האינטרלוקינים כדוגמת אינטרלוקין 6 (IL-6), אינטרלוקין 1 (IL-1) או אינטרלוקין 10 (IL-10) וכן ציטוקינים נוספים כדוגמת  Tumor Necrosis Factor alpha (TNFa) ועוד. רמות גבוהות של אינטרלוקין 6 בתוך מפרקים נמצאו קשורות לפעילות דלקתית ונזק למפרקים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונתית. כמו כן, נמצא קשר בין ריכוז גבוה של ציטוקין זה בדם, לבין תופעות מערכתיות הקשורות למחלה, כדוגמת עייפות, חום, אנמיה, דלדול עצם ועוד.