כיצד מאבחנים דלקת מפרקים שגרונתית?

אילוסטרציה: ריאומטולוג

אבחון דלקת מפרקים שגרונתית מתבצע על ידי רופא ראומטולוג. האבחנה מתבססת על התסמינים עליהם מתלונן החולה, ההיסטוריה הרפואית, ממצאים בבדיקה גופנית ותוצאות בדיקות נוספות כגון בדיקות דם והדמיה.

 

אבחון דלקת מפרקים שגרונתית צריך להתבצע על ידי רופא ראומטולוג - רופא מומחה למחלות אוטואימוניות. ראומטולוג יכול לאבחן את המחלה במדויק ולטפל בה. מכיוון שתסמיני המחלה דומים גם למחלות אחרות, קשה לעיתים להבחין בין דלקת מפרקים שגרונתית למחלות מפרקים אחרות.

לאחר תלונה על תסמיני מחלה אופייניים, יאסוף הרופא נתונים חשובים נוספים באמצעות:

  • שאלות על ההיסטוריה הרפואית של החולה
  • בדיקה גופנית
  • תוצאות בדיקות דם
  • ממצאי בדיקות דימות

בשנת 1987, קבעה האגודה האמריקאית לריאומטולוגיה  (American College of Rheumatology; ACR) מספר קריטריונים המשמשים כקווים המנחים לאבחון דלקת מפרקים שגרונתית. אם מתקיימים לפחות ארבעה מתוך שבעת הקריטריונים המפורטים, למשך שישה שבועות לפחות, הסבירות לאבחנה של דלקת מפרקים שגרונתית הינה גבוהה. הקריטריונים כוללים סימני דלקת במפרקים מסוימים, נוקשות בוקר של המפרקים, ממצאים רנטגניים של נזק למפרקים בכפות הידיים, בדיקה חיובית להמצאות נוגדן הנקרא גורם שגרוני (Rheumatoid Factor; RF) בבדיקת דם וכו'.

מערכת קריטריונים זו מתמקדת בתופעות המייצגות דלקת מפרקים שגרונתית חמורה, או במצב מתקדם, לכן חולים רבים, הנמצאים בשלבים מוקדמים של המחלה לא אובחנו כראוי. לפיכך, פורסמו ב-2010 קריטריונים נוספים, המאפשרים אבחון דלקת מפרקים שגרונתית בשלבים מוקדמים יותר. הקריטריונים מ-1987 נמצאים עדיין בשימוש.

בדיקות דם

בדיקות דם מסייעות באבחון דלקת מפרקים שגרונתית ובמעקב אחר התקדמות המחלה. בדיקות אלה עשויות לכלול:

קצב שקיעת תאי הדם האדומים (״שקיעת דם״)שקיעת דם היא מדד כללי מאוד לפעילות דלקתית בגוף. דלקת מפרקים שגרונתית הינה אחד המצבים בהם הערך גבוה מהרגיל, ומכונה "שקיעת דם מוחשת".
חלבון מגיב CRP - C Reactive Protein - C הינו חלבון המיוצר בכבד ורמתו בדם עולה במצב של פעילות דלקתית, כמו למשל במצב של זיהום או במחלות דלקתיות אוטואימוניות, לרבות דלקת מפרקים שגרונתית.
גורם שגרוני (RF) גורם שגרוני הוא נוגדן המזוהה בבדיקת דם. תוצאה חיובית בבדיקת הגורם השגרוני, בנוסף לממצאים קליניים אופייניים, תומכת בהנחה שמדובר בדלקת מפרקים שגרונתית.
נוגדנים ל-Anti Citrulinated Proteins Antibodies; ACPA - CPA  –  קיומם של נוגדנים אלה, לצד קריטריונים תומכים נוספים, מאשר כמעט בוודאות את קיומה של המחלה. יש מחקרים המראים כי נוכחות נוגדנים אלה מהווה סימן למחלה קשה יותר.

בדיקות דימות

צילום רנטגן

בדיקה מקובלת לצורך אבחון המחלה ולהערכת היקף השינויים במפרקים ובעצמות בחולים בדלקת מפרקים שגרונתית. הצילום הינו בדרך כלל של כפות הידיים, וניתן לראות בו ארוזיות (erosions) בחלקי העצמות הצמודים למפרקים. ממצאים אלה מעידים על נזק מתקדם למפרק, ובמחלה קשה הם עשויים להופיע כבר במהלך השנתיים הראשונות למחלה.

אולטרה-סאונד ואולטרה-סאונד דופלר

בעשור האחרון מתרחב השימוש באולטרה-סאונד להערכת פעילות דלקתית בתוך המפרקים. בבדיקה זו ניתן לזהות התעבות של הקרום הסינוביאלי, וזרימת דם מוגברת בכלי הדם שעוטפים את המפרקים. ממצאים אלה מעידים על דלקת פעילה ויכולים לסייע במעקב אחר תגובה לטיפול וזיהוי התלקחויות של דלקת מפרקים שגרונתית.

MRI

בדיקת דימות בתהודה מגנטית (MRI) של מפרקי כפות הידיים הינה רגישה מאוד ובעזרתה ניתן לזהות את השלבים ההתחלתיים של נזק מפרקי בדלקת מפרקים שגרונתית. בדיקה זו אינה נמצאת בשימוש שגרתי למטרה זו, אלא בעיקר במסגרת מחקרים קליניים.