סרטן שד

סרטן שד הוא גידול ממאיר הממוקם ברקמת השד. תאים סרטניים מתחילים לגדול בשד ללא שליטה, ועלולים להתפשט לרקמות בריאות אחרות בשד ואף לאיברים מרוחקים.

השד בנוי בעיקר מרקמת שומן, אשר בתוכה נמצאת מערכת צינוריות ובלוטות חלב המתנקזות לפיטמה. בשד יש גם מערכת כלי דם, המספקים חמצן וחומרי הזנה לתאים, וצינורות ובלוטות לימפה המנקזות תוצרי פסולת מהתאים. כ-80% מהגידולים בשד ממוקמים בצינוריות החלב (ductal carcinoma) ו-10-15% מהם ממוקמים בבלוטות החלב (lobular carcinoma). ישנם סוגים נוספים של גידולים בשד, אך הם נדירים יותר.

הגידול מתחיל באופן מקומי בשד, ועם גדילתו הוא עלול להתפשט גם לאיזורים סמוכים (לדוגמה בלוטות הלימפה בבית השחי) או לאיברים מרוחקים (כגון עצמות). לעיתים, למרות שבזמן האבחון הראשוני של המחלה הגידול הוא מקומי, תופענה גרורות כעבור מספר שנים. קיימים מקרים שבהם בעת האבחון הראשוני יש כבר גרורות מרוחקות.

כיום, בשל היכולת לגלות את המחלה בשלב מוקדם והודות לטיפולים הקיימים, סיכויי הריפוי מסרטן שד מוקדם גבוהים מאוד ויכולים להגיע עד לכ-90%.

סרטן שד מקומי הוא גידול המוגבל לשד, לבלוטות הלימפה ורקמות סמוכות.

סרטן שד גרורתי מתפתח כאשר תאים סרטניים מתנתקים מהגידול הראשוני בשד ועוברים דרך זרם הדם או מערכת הלימפה לאיברים אחרים בגוף, שם הם יוצרים גידול משני.

האיברים הנפוצים ביותר אליהם סרטן השד עשוי להתפשט הם: עצמות, ריאות, כבד, דופן החזה, ולעיתים גם למוח. בדרך כלל הסרטן אינו מתפשט לכל האזורים הללו במקביל.

כמו ברוב סוגי הסרטן, בדרך כלל לא ניתן להצביע על גורם ישיר יחיד שגרם למחלה בחולה ספציפית. ככלל, קיימים מספר גורמים העלולים להעלות את הסיכון לחלות בסרטן שד ביניהם ניתן למנות את הגורמים הבאים:

הסיכון לחלות בסרטן השד עולה עם הגיל, כאשר מרבית המקרים מאובחנים לאחר גיל 50.

מרבית מקרי סרטן השד אינם קשורים לסיפור משפחתי קודם ו/או לגורמים גנטיים תורשתיים מוכרים. כאשר יש סיפור משפחתי של סרטן שד או שחלה, ובמיוחד אצל קרובות משפחה מדרגה ראשונה (אימא, אחות, בת), קיים חשד להמצאות מוטציה גנטית.

לא את כל הפגמים הגנטיים ניתן לזהות, שני הגנים העיקריים, ששינויים בהם מסבירים את רוב המקרים התורשתיים, הם הגנים BRCA1 ו-BRCA2. אצל נשים נשאיות, מוטציות אלה מעלות את הסיכון לסרטן שד ולסרטן שחלה, ובגברים נשאים מוטציות אלה מעלות את הסיכון לסרטן השד ולסרטן הערמונית. בנוסף בנשאים ובנשאיות קיימת עלייה בסיכון לסרטן הלבלב ומעי.

• חשיפה ממושכת להורמוני מין כגון אסטרוגן או פרוגסטרון עלולה להעלות את הסיכון לסרטן שד. גורמי הסיכון העיקריים הגורמים לחשיפה ממושכת להורמוני המין:

• וסת ראשונה בגיל מוקדם

• מנופאוזה (גיל בלות) בגיל מאוחר

• נטילת טיפול הורמונלי חלופי בגיל הבלות

• לידה ראשונה בגיל מאוחר

• חשיפה לקרינה באזור בית החזה בגיל צעיר

• אורח חיים - עישון, השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית, שתיית אלכוהול מרובה, ותזונה לא מאוזנת

אבחון מוקדם של סרטן השד משפר משמעותית את סיכויי ההחלמה, ככל שהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם יותר עולים סיכויי הריפוי.

בכדי לאפשר אבחון מוקדם ככל האפשר של סרטן השד בנשים, מקובל כיום לערוך בדיקות סקר – בדיקות תקופתיות. הבדיקות המקובלות הן ממוגרפיה ולעיתים גם אולטרה-סאונד, בהתאם למרקם השד וגיל. בנוסף, במקרים מסויימים כמו בנשים עם מוטציה בגן BRCA מקובל לבצע גם בדיקת MRI.

בנוסף לבדיקות האבחון כמו ממוגרפיה או אולטרה-סאונד, אבחון סרטן שד עשוי להתבצע גם על ידי בדיקה גופנית עצמונית או על ידי רופא ואמצעי דימות נוספים.

חשוב להקפיד לערוך את הבדיקות במרווחי זמן קבועים על פי ההמלצות הרפואיות, בהתאם לגיל ולגורמי הסיכון הנוספים הידועים.

האבחנה הסופית של סרטן השד נעשית רק לאחר בדיקת מעבדה פתולוגית של דגימת רקמה הבודקת הימצאות תאים סרטניים בגוש חשוד בשד, בבלוטת לימפה או באיבר מרוחק.

אם אובחן סרטן, יש לקבוע את דירוג חומרת המחלה. הדירוג מתבצע על פי דרגת ההתמיינות של התאים הסרטניים ועל פי שלושה מדדים הנוגעים לגודלו של הגידול ומידת ההתפשטות שלו בגוף (שיטת TNM): גודלו של הגידול (T), מעורבות של בלוטות לימפה (N) וקיום או היעדר גרורות (M).

שלב 0 – המכונה רפואית גם in-situ – הגידול אינו חודרני ומוגבל לשד. בשלב זה אין התפשטות של הגידול לבלוטות הלימפה ולא נשלחו גרורות לאיברים מרוחקים.

שלב 1 – גידול בגודל של עד 2 ס"מ ללא חדירה לבלוטות הלימפה או עם חדירה קטנה לבלוטות לימפה (עד 2 מ"מ).

שלב 2 – גידול שגודלו עד 5 ס"מ שחדר לבלוטות לימפה בבית השחי או גידול מעל 5 ס"מ ללא מעורבות בלוטות לימפה.

שלב 3 – גידול שגודלו עד 5 ס"מ עם מעורבות בלוטות לימפה בנוסף לבלוטות בבית השחי; גידול שגודלו מעל 5 ס"מ עם מעורבות של בלוטות לימפה בבית השחי; או גידול שהתפשט לדופן בית החזה או לרקמת העור.

שלב 4 – גידול ששלח גרורות לאיברים אחרים בגוף, ברוב המקרים לעצמות, לריאות, לכבד או למוח.

במקרים מסוימים התפשטות הגידול בשד לבלוטות לימפה מאובחנת רק לאחר בדיקה פתולוגית של הרקמה שהוסרה בניתוח.

בסרטן שד מוקדם גודל הגידול הראשוני ומספר הבלוטות הנגועות משפיעים על הסיכון להישנות המחלה והסיכוי לריפוי.

בנוסף להיקף המחלה קיימים מאפיינים נוספים המסייעים להערכת הסיכון להישנות המחלה (המכונים גורמים פרוגנוסטיים) ולהתאמת הטיפול לכל אישה. מאפיינים אלו נקבעים על בסיס בדיקה פתולוגית על רקמת הגידול.

קולטנים לאסטרוגן (ER) ופרוגסטרון (PR): גידולים המכילים כמות גבוהה של קולטנים אלו לרוב פחות אלימים ומגיבים היטב לטיפול הורמונלי. כ-65% מהגידולים מבטאים ביתר קולטנים אלו.

HER2: זהו אחד מהחלבונים הקשורים לבקרה על חלוקת התא. בחלק מגידולי סרטן השד חל שיבוש בגן האחראי לייצור חלבון ה-HER2, הגורם ליצירת עותקים מרובים מגן זה וכתוצאה מכך נוצרת כמות רבה של החלבון. מצב זה נקרא "ביטוי יתר" של HER2, והוא גורם לחלוקה מוגברת של התאים הסרטניים. גידולים עם ביטוי יתר של HER2 מהווים כ-15% מהמקרים של סרטן השד. הם נחשבים אלימים יותר, אולם מגיבים לטיפולים ממוקדים כנגד HER2.

טריפל נגטיב: סרטן שד מסוג טריפל נגטיב מאופיין בהיעדר ביטוי יתר של קולטנים לאסטרוגן, לפרוגסטרון ול-HER2 ונחשב לתת הסוג האלים ביותר של סרטן השד. הוא מהווה כ-10% מכלל סרטני השד והוא שכיח יותר בקרב מטופלות צעירות לעומת סוגים אחרים של סרטן השד.

באמצעות אבחון מוקדם ומתן טיפול מותאם ניתן כיום לרפא את מרבית המטופלות.

לפי הנחיות האגודה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית (ASCO), המעקב אחר החלמה מסרטן שד צריך לכלול:

מטרת שגרת המעקב היא לאתר בהקדם סימנים אפשריים לחזרת המחלה. בביקור התקופתי לאחר החלמה מסרטן שד מוקדם הרופא ישאל על תלונות חדשות (אם קיימות), וכן יבצע בדיקה גופנית.

לפעמים מבוצעות בדיקות דם הכוללות ספירת דם, הערכת תפקודים ביוכימיים (מלחי הדם, תפקודי כבד וכליות) וכן הערכה של סמני גידול ספציפיים.

ביצוע ממוגרפיה / אולטרה-סאונד של השד אחת לשנה, ועל פי המלצת הרופא (אך לא לפני שעברה חצי שנה לפחות מטיפול ההקרנה האחרון).

על פי תלונות חדשות יבוצעו גם בדיקות דימות שונות כגון צילום חזה, CT חזה או בטן, מיפוי עצמות ועוד. ידוע כיום כי קיים סיכוי קטן לגלות סרטן שד גרורתי בצילומים ובבדיקות דם בהיעדר תלונות או ממצאים בבדיקה גופנית, ולכן בהיעדר תלונות מכוונות לא מבוצעות בדיקות אלה כבדיקה שגרתית.

ככלל אין דרך ידועה למנוע ספציפית התפתחות סרטן שד. מכיוון שהסיכוי הטוב ביותר להחלמה מסרטן השד הוא גילויו בשלב מוקדם ככל האפשר ומתן טיפול מתאים, ההמלצה לנשים היא לבדוק את עצמן על ידי מישוש השד באופן שגרתי, וכן לבצע מעקב רופא ובדיקות סקר באופן סדיר לפי ההמלצות המקובלות.

בנשים בעלות סיכון גבוה במיוחד (למשל המצאות מוטציה בגן BRCA1 או BRCA2) ניתן, במקרים מסוימים, לשקול כריתת שדיים דו צדדית לפני הופעת הסרטן. פעולה זו מורידה באופן ניכר את הסיכון להופעת הגידול, אולם היא לא מונעת אותו לחלוטין.

מחקרים מדעיים רבים הוכיחו כי ניתן להפחית את הסיכון למחלות הסרטן באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא הכולל:

• הימנעות מעישון

• הימנעות משתיית אלכוהול מופרזת

• הימנעות מהשמנת יתר

• הקפדה על אכילת מוצרי מזון עתירי סיבים תזונתיים, וכן פירות וירקות טריים מידי יום

• הימנעות מחשיפה מרובה לקרינת שמש ישירה

• הימנעות מחשיפה לקרינה מייננת ולחומרים הידועים כמסרטנים כגון אסבסט

• הסרה מוקדמת של נגעים קדם סרטניים שלגביהם קיים חשש שיתפתחו לסרטן, למשל נגעי עור מסוימים או פוליפים שפירים במעי הגס

בנוסף, על מנת להגדיל את הסיכוי לאבחון מוקדם ובכך לשפר את סיכויי ההחלמה יש להקפיד גם על:

• בדיקות תקופתיות אצל הרופא המטפל

• ביצוע בדיקות סקר באופן סדיר, על פי ההמלצות (כגון: ממוגרפיה, דם סמוי בצואה, משטח PAP מצוואר הרחם ועוד)