סרטן שד הוא גידול ממאיר הממוקם ברקמת השד. תאים סרטניים מתחילים לגדול בשד ללא שליטה, ועלולים להתפשט לרקמות בריאות אחרות בשד ואף לאיברים מרוחקים.

השד בנוי בעיקר מרקמת שומן, אשר בתוכה נמצאת מערכת צינוריות ובלוטות חלב המתנקזות לפיטמה. בשד יש גם מערכת כלי דם, המספקים חמצן וחומרי הזנה לתאים, ותעלות ובלוטות לימפה המנקזות תוצרי פסולת מהתאים. כ-80% מהגידולים בשד ממוקמים בצינוריות החלב (ductal carcinoma) ו-10-15% מהם ממוקמים בבלוטות החלב(lobular carcinoma) . ישנם סוגים נוספים של גידולים בשד, אך הם נדירים יותר.

הגידול מתחיל באופן מקומי בשד, ועם גדילתו הוא עלול לשלוח גרורות, כלומר להתפשט גם לאיברים סמוכים (לדוגמה בלוטת הלימפה בבית השחי) או לאיברים מרוחקים (כגון עצמות). לעיתים, למרות שבזמן האבחון הראשוני של המחלה הגידול הוא מקומי, יופיעו גרורות כעבור מספר שנים. קיימים מקרים שבהם בעת האבחון הראשוני יש כבר גרורות מרוחקות.

כיום, בשל היכולת לגלות את המחלה בשלב מוקדם והודות לטיפולים הקיימים, סיכויי הריפוי מסרטן שד מוקדם גבוהים מאוד ויכולים להגיע עד ל-90%.

סרטן שד מקומי הוא גידול המוגבל לשד ולבלוטות הלימפה בבית השחי באותו הצד. 

סרטן שד גרורתי מתפתח כאשר תאים סרטניים מתנתקים מהגידול הראשוני בשד ועוברים דרך זרם הדם או מערכת הלימפה לאיברים אחרים בגוף, שם הם יוצרים גידול משני.

האיברים הנפוצים ביותר אליהם סרטן השד עשוי להתפשט הם: בלוטות לימפה בבית השחי בצד הנגדי למקום הגידול, עצמות, ריאות, כבד, דופן החזה, בלוטות לימפה, ולעיתים גם למוח. בדרך כלל הסרטן אינו מתפשט לכל האזורים הללו במקביל.

כמו ברוב סוגי הסרטן, בדרך כלל לא ניתן להצביע על גורם ישיר יחיד שגרם למחלה בחולה ספציפית. ככלל, קיימים מספר גורמים העלולים להעלות את הסיכון לחלות בסרטן שד, ביניהם גורמים גנטיים, הורמונליים ונוספים. 

כמו ברוב סוגי הסרטן, ברוב המקרים לא ניתן להצביע על גורם ישיר יחיד שגרם למחלה בחולה ספציפית. למרות שלא קיים קשר ישיר המצביע על גורם מסוים שהימצאותו תביא בהכרח למחלה, ידועים מספר גורמי סיכון העלולים להגביר את הסיכון לחלות במחלה. 

בין הגורמים העלולים להגביר את הסיכון לחלות בסרטן שד ניתן למנות את הגורמים הבאים:

הסיכון לחלות בסרטן השד עולה עם הגיל. מרבית המקרים מאובחנים לאחר גיל 60-50. סרטן שד נפוץ פחות אצל נשים מתחת לגיל 35.

מרבית מקרי סרטן השד אינם קשורים לסיפור משפחתי קודם ו/או לגורמים גנטיים תורשתיים מוכרים. כאשר יש סיפור משפחתי של סרטן שד או שחלה, ובמיוחד אצל קרובות משפחה מדרגה ראשונה (אימא, אחות, בת), קיים חשד להמצאות מוטציה גנטית. 

אצל כ-10% מהאוכלוסייה קיים פגם גנטי (מוטציה) ספציפי המעלה בצורה ניכרת את הסיכון לחלות בסרטן השד. לא את כל הפגמים הגנטיים ניתן לזהות, שני הגנים העיקריים, ששינויים בהם מסבירים את רוב המקרים התורשתיים, הם הגנים BRCA1  ו-BRCA2. (מוטציות אלה מעלות את הסיכון גם לסרטן שחלה בנשאיות, ובגברים נשאים עולה הסיכון לסרטן השד ולסרטן הערמונית. בנשאים ובנשאיות קיימת עלייה בסיכון לסרטן הלבלב). 

• חשיפת הגוף להורמון אסטרוגן לאורך זמן מגבירה במעט את הסיכון לחלות בסרטן השד. חשיפה כזו קיימת בנשים עם המאפיינים הבאים:

• וסת ראשונה בגיל מוקדם

• מנופאוזה (גיל בלות) בגיל מאוחר

• נטילת טיפול הורמונלי חלופי בגיל הבלות למשך 10 שנים ויותר

• לידה ראשונה בגיל מאוחר

• חשיפה לקרינה באזור השדיים בגיל ההתבגרות

• השמנת יתר במנופאוזה

ישנן השערות כי שתיית אלכוהול מרובה וצריכת שומן גבוהה במזון עלולות להעלות את הסיכון למחלה גם כן, עם זאת, השפעתן שנויה במחלוקת.

בדיקות סקר מאפשרות גילוי מוקדם של סרטן השד. הבדיקות המקובלות הן ממוגרפיה ואולטרה-סאונד, ובמקרים מסוימים גם בדיקת תהודה מגנטית (MRI). 

נכון להיום, ככל שהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם יותר עולים סיכויי הריפוי, כ-90% מהחולות עשויות להחלים, אם המחלה מתגלה בשלב מוקדם. לכן חשוב להקפיד לערוך את הבדיקות במרווחי זמן קבועים על פי ההמלצות הרפואיות, בהתאם לגיל ולגורמי הסיכון הנוספים הידועים.

בכדי לאפשר אבחון מוקדם ככל האפשר של סרטן השד בנשים, מקובל כיום לערוך בדיקות סקר – בדיקות תקופתיות שתדירותן המומלצת משתנה מאישה לאישה. הבדיקות המקובלות הן ממוגרפיה ואולטרה-סאונד, בהתאם למרקם השד וגיל. לנשים צעירות עם מוטציה בגן BRCA מקובל לבצע גם MRI. בנוסף לבדיקות האבחון כמו ממוגרפיה או אולטרה-סאונד, אבחון סרטן שד עשוי להתבצע גם על ידי בדיקה גופנית עצמונית או על ידי רופא, בדיקת דם או אמצעי דימות שונים.

האבחנה הסופית של סרטן השד נעשית רק לאחר בדיקת מעבדה של דגימת רקמה הבודקת  הימצאות תאים סרטניים בגוש חשוד בשד, בבלוטת לימפה או באיבר מרוחק.

סרטן השד יכול להופיע באופן נדיר גם בגברים. במקרים אלה האבחון נעשה באמצעות ביופסיה. 

אם אובחן סרטן, יש לקבוע את דירוג חומרת המחלה. הדירוג מתבצע על פי דרגת ההתמיינות של התאים הסרטניים ועל פי שלושה מדדים הנוגעים לגודלו של הגידול ומידת ההתפשטות שלו בגוף (שיטת TNM): גודלו של הגידול (T), מעורבות של בלוטות לימפה (N) וקיום או היעדר גרורות (M).

שלב 0 – המכונה רפואית גם in-situ – הגידול אינו חודרני ומוגבל לשד. בשלב זה אין התפשטות של הגידול לבלוטות הלימפה ולא נשלחו גרורות לאיברים מרוחקים. 

שלב 1 – גידול בגודל של עד 2 ס"מ ללא חדירה לבלוטות הלימפה או עם חדירה קטנה לבלוטות לימפה (עד 2 מ"מ).

שלב 2 – גידול שגודלו עד 5 ס"מ שחדר לבלוטות לימפה בבית השחי או גידול מעל 5 ס"מ ללא מעורבות בלוטות לימפה.

שלב 3 – גידול שגודלו עד 5 ס"מ עם מעורבות בלוטות לימפה בנוסף לבלוטות בבית השחי; גידול שגודלו מעל 5 ס"מ עם מעורבות של בלוטות לימפה בבית השחי; או גידול שהתפשט לדופן בית החזה או לרקמת העור.

שלב 4 – גידול ששלח גרורות לאיברים אחרים בגוף, ברוב המקרים לעצמות, לריאות, לכבד או למוח.

במקרים מסוימים התפשטות הגידול בשד לבלוטות לימפה מאובחנת רק לאחר בדיקה פתולוגית של הרקמה שהוסרה בניתוח.

ישנם מספר גורמים העוזרים לרופא המטפל לאבחן את מידת אלימות הגידול ולהעריך את הסיכון להישנות המחלה. אלה נקראים גורמים פרוגנוסטיים (גורמי חיזוי) ועל פיהם מותאם הטיפול הייחודי לכל אישה.

הגורמים הפרוגנוסטיים החשובים ביותר בסרטן השד הם:

מעורבות בלוטות לימפה: אחד האתרים הראשונים אליהם שולח סרטן השד גרורות הן בלוטות הלימפה הנמצאות בבית השחי. בלוטות אלו נבדקות במסגרת הטיפול הראשוני בסרטן השד. פיזור של סרטן השד לבלוטות אלו משמעו שהסכנה להישנות המחלה גדולה יותר. מידת הסיכון לחזרת המחלה תלויה גם במספר הבלוטות הנגועות.

גודל הגידול הראשוני: ככל שהגידול קטן (קוטרו פחות מ-2 ס"מ) בעת גילויו, סיכויי הריפוי טובים יותר והסיכון להישנות קטן יותר.

קולטנים לאסטרוגן (ER) ופרוגסטרון (PR): גידולים המכילים כמות גבוהה של קולטנים אלו לרוב פחות אלימים ומגיבים היטב לטיפול הורמונלי. כ-65% מהגידולים מבטאים ביתר קולטנים אלו. בדיקת מצב הקולטנים היא בדיקת מעבדה פתולוגית המתבצעת על רקמת הגידול.

HER2: זהו אחד מהחלבונים הקשורים לבקרה על חלוקת התא. בחלק מגידולי סרטן השד חל שיבוש בגן האחראי לייצור חלבון ה-HER2, הגורם ליצירת עותקים מרובים מגן זה וכתוצאה מכך נוצרת כמות רבה של החלבון.  מצב זה נקרא "ביטוי יתר" של HER2, והוא גורם לחלוקה מוגברת של התאים הסרטניים. גידולים עם ביטוי יתר של HER2 הם אלימים יותר, והם מהווים כ-15% מהמקרים של סרטן השד. בדיקת מצב ה-HER2 נערכת במעבדה הפתולוגית הקובעת את כמות חלבון HER2 על פני התאים הסרטניים. הבדיקה מבוצעת על רקמת הגידול שהוצאה בעת ביצוע ביופסיה או ניתוח, וניתן לבצעה במרבית בתי החולים בארץ.

טריפל נגטיב: סרטן שד מסוג טריפל נגטיב מאופיין בהיעדר ביטוי יתר של קולטנים לאסטרוגן, לפרוגסטרון ול-HER2 ונחשב לתת הסוג האלים ביותר של סרטן השד. מהווה כ-10% מכלל סרטני השד והוא שכיח יותר בקרב חולות צעירות  לעומת סוגים אחרים של סרטן השד. 

לפי הנחיות האגודה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית  (ASCO), המעקב אחר החלמה מסרטן שד צריך לכלול:

מטרת שגרת המעקב היא לאתר בהקדם סימנים אפשריים לחזרת המחלה. בביקור התקופתי לאחר החלמה מסרטן שד מוקדם הרופא ישאל על תלונות חדשות (אם קיימות), וכן יבצע בדיקה גופנית עם תשומת לב מיוחדת לאזורים אליהם סרטן השד נוטה לשלוח גרורות. 

לפעמים מבוצעות בדיקות דם הכוללות ספירת דם, הערכת תפקודים ביוכימיים (מלחי הדם, תפקודי כבד וכליות) וכן הערכה של סמני גידול ספציפיים.

ביצוע ממוגרפיה / אולטרה-סאונד של השד אחת לשנה, ועל פי המלצת הרופא (אך לא לפני שעברה חצי שנה לפחות מטיפול ההקרנה האחרון).

על פי תלונות חדשות ואופי הגידול הראשוני יבוצעו גם בדיקות דימות שונות כגון צילום חזה, CT חזה או בטן, מיפוי עצמות ועוד. ידוע כיום כי קיים סיכוי קטן לגלות סרטן שד גרורתי בצילומים ובבדיקות דם בהיעדר תלונות או ממצאים בבדיקה גופנית, ולכן בהיעדר תלונות מכוונות לא מבוצעות בדיקות אלה כבדיקה שגרתית. 

מחקרים מדעיים רבים הוכיחו קשר הדוק בין אורח חיים פעיל לבין הפחתת הסיכון לחלות במחלות סרטן שונות כולל בעיקרן סרטן שד.

אין דרך ידועה למנוע התפתחות סרטן שד. מכיוון שהסיכוי הטוב ביותר להחלמה מסרטן השד הוא גילויו בשלב מוקדם ככל האפשר ומתן טיפול מתאים, ההמלצה לנשים היא לבדוק את עצמן על ידי מישוש השד באופן שגרתי, וכן לבצע מעקב רופא ובדיקות סקר באופן סדיר לפי ההמלצות המקובלות.

מחקרים מדעיים רבים הוכיחו קשר הדוק בין אורח חיים פעיל, המשלב תזונה מאוזנת ומשקל גוף תקין, וכן הימנעות מעישון והגבלת צריכת אלכוהול, לבין מחלות הסרטן. השפעתו של אורח חיים בריא באה לידי ביטוי בהפחתת הסיכון לחלות בעיקר בסרטן השד, המעי הגס, הערמונית וכן סרטן הלבלב, הכליות, הרחם והוושט. 

הקפדה על מספר מרכיבים באורח החיים עשויה לסייע במניעת סרטן באופן כללי:

• הימנעות מעישון

• הימנעות משתיית אלכוהול מופרזת

• הימנעות מהשמנת יתר

• הקפדה על אכילת מוצרי מזון עתירי סיבים תזונתיים, וכן פירות וירקות טריים מידי יום

• הימנעות מחשיפה מרובה לקרינת שמש ישירה

• הימנעות מחשיפה לקרינה מייננת ולחומרים הידועים כמסרטנים כגון אסבסט

• הסרה מוקדמת של נגעים קדם סרטניים שלגביהם קיים חשש שיתפתחו לסרטן, למשל נגעי עור מסוימים או פוליפים שפירים במעי הגס

בנשים בעלות סיכון גבוה במיוחד (למשל המצאות מוטציה בגן BRCA1 או BRCA2) ניתן, במקרים מסוימים, לשקול כריתת שדיים דו צדדית לפני הופעת הסרטן. פעולה זו מורידה באופן ניכר את הסיכוי להופעת הגידול, אולם גם היא לא מונעת אותו לחלוטין. 

גם אם גילוי מוקדם לא ימנע הופעת הסרטן, הגילוי המוקדם חשוב מאוד להגדלת סיכויי ההחלמה ועל כן יש להקפיד גם על: 

• בדיקות תקופתיות אצל הרופא המטפל

• ביצוע בדיקות סקר באופן סדיר, על פי ההמלצות (כגון: ממוגרפיה, דם סמוי בצואה, משטח PAP  מצוואר הרחם ועוד)